נדחתה תביעה עפ"י אמנת האג להחזרת קטין לרפובליקה הדומיניקאנית

זוהי תביעה עפ"י אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991, להחזרת קטין, מקטני קטנים, לרפובליקה הדומיניקאנית. לטענת התובע, הנתבעת חטפה את הקטין והביאה אותו לישראל, פעולה העולה לגדר מעשה חטיפה.

העובדות הצריכות לעניין

 1.        התובע והנתבעת ילידי ישראל (להלן: " בני הזוג ו/או האב ו/או האם  בהתאמה").

2.         בני הזוג נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1988, ומנישואיהם אלה נולדו להם שני ילדים: קטינה, ל', ילידת 10.3.94, וקטין, א.מ, יליד 29.12.04 (להלן: " הקטין").

 3.        טענת החטיפה מתייחסת, כאמור, לקטין, שהיה בעת החטיפה כבן שלוש.

4.         בשנים הראשונות לנישואין התגוררו הצדדים בישראל. סמוך ללידת הבת הצדדים נסעו לצרפת, ולאחר הלידה חזרו לישראל וקבעו את מקום מגוריהם בקיסריה.

 5.        בשנת 1998 עזבו את ישראל, עברו לצרפת, שם גם נולד הקטין נשוא התביעה.

 6.        המשפחה התגוררה בצרפת עד 2007, והקטינים גדלו והתחנכו בצרפת. 

 7.        בחודש מאי 2007 התובע נסע לרפובליקה הדומיניקאנית (להלן: " הרפובליקה"), ורכש בית בעיירה לאס פאסקואלדס. הוא שב לצרפת לתקופה קצרה, ושוב חזר לרפובליקה בחודש יולי 2007. בחודש ספטמבר 2007 הצטרפו אליו הנתבעת והקטינים.  

8.         יחסי בני הזוג עלו על שרטון, ובחודש ינואר 2008 הנתבעת ברחה מהבית ועברה לעיר סן פדרו, כשהיא משאירה את הקטינים מאחוריה. לטענתה, ברחה מהבית משום אלימותו של התובע כלפיה וכלפי הקטינים. התובע מכחיש את טענות האלימות, וטוען כי הנתבעת עזבה יחד עם גנן שעבד אצל בני הזוג, זאת לאחר שהתפתח רומן בין השניים.

9.         בעיר סן פדרו הגישה הנתבעת תלונה למשטרה כנגד התובע בגין אלימות, בעקבותיה נעצר התובע למשך חודש. בזמן שהותו במעצר לקחה הנתבעת את הילדים לסן פדרו שם פתחה בהליכים להתרת נישואין, מזונות ומשמורת. לטענת האם, קבלה אישור לקחת את הילדים ואת הדרכונים שלהם ולעבור לעיר גדולה שהתנאים הסניטריים טובים יותר (עמ' 93 ש' 26, עמ' 94 ש' 1, עמ' 94 ש' 6).

10.       ביום 21.4.08 חויב התובע במזונות הקטינים. פסק הדין של ביהמ"ש השלום במועצה המקומית סן פדרו מקוריס קבע כי הקטינים נמצאים עם האם ופסק את מזונותיהם (עמ' 4 לפסק הדין).

11.       עם שחרור התובע ממעצר, הגיע לבית הנתבעת בסן פדרו והציג לה צו ביהמ"ש המאפשר את ביקור הקטינה אצלו למשך 5 ימים. מאז הביקור, לא שבה אל האם, והיא מסרבת לחזור אליה. פעם נוספת הגיע התובע לבית האם, לטענתה, בשעות הלילה בליווי אנשים חמושים אותם הציג כשוטרים, והציג בפניה צו המתיר לו לקחת את הקטין לביקור (עמ' 90 ש' 10). הנתבעת שיתפה פעולה. ואולם, לדבריה, בדיקה שערכה למחרת היום העלתה, כי ביהמ"ש לא נתן צו כזה. משלא הוחזר הקטין, הנתבעת נאלצה שוב לפנות לביהמ"ש, וביום 13.6.08 ניתן צו המורה על החזרת הקטין לאם. כעבור שלושה שבועות, בהתערבות המשטרה, ולאחר שהתובע שוב נעצר (עמ' 104 ש' 8), הקטין הוחזר לאימו (עמ' 104 ש' 10).

12.       הקטינה כאמור נותרה עם התובע בבית המשפחה, ומאז מסרבת לחזור אל אימה.

13.       הנתבעת עזבה את הרפובליקה יחד עם הקטין, ללא ידיעת התובע, וביום 19.7.08 הגיעו לישראל.

14.       ביום 25.7.08 ניתן בביהמ"ש בסן פדרו צו במעמד צד אחד הקובע את משמורתו הזמנית של הקטין אצל האב. דיון במעמד הצדדים נקבע ליום 7.8.08, ובהיעדר התייצבות האם ניתן לאב פסק דין למשמורת בו ביום.

15.       על רקע זה הוגשה התביעה דכאן במסגרתה עותר התובע למתן צו שיורה על החזרתו המיידית של הקטין להחזקתו ברפובליקה.

ההליך המשפטי

16.       התביעה הוגשה לביהמ"ש זה ביום 4.9.08. בד בבד הוגשה בקשה דחופה למתן צווים על פי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991 (בשא 9854/08), ובו ביום ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הקטין וכנגד הנתבעת, ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 11.9.08. לבקשת ב"כ הנתבעת נדחה הדיון ליום 14.9.08 ובאותו מועד התקיים קדם משפט. מועד ההוכחות נקבע ליום 6.10.08 ובאותו יום נחקרו התובע -באמצעות שיחת וידיאו, והנתבעת. מועד הגשת הסיכומים התעכב בשל עיכוב בלתי צפוי אצל חברת ההקלטה. מכאן העיכוב במתן פסק הדין.

טענות הצדדים

17.              טענות התובע